1. הנתבע עותר לביטול העיקולים המוטלים עליו, וכן לחיוב התובעת בהפקדת ערבות בנקאית ו/או ערבון להבטחת הוצאותיו למקרה שתדחה התביעה. לטענת הנתבע, הוטלו עליו עיקולים בבנק ללא כל הצדקה, ותוך שנגרם נזק בלתי הפיך לעסקיו, בעוד שהתובעת "משתעשעת" בלוח הזמנים ומבקשת אורכות חוזרות ונשנות. לטענתו, התובעת מנסה להגיע עם מרשו להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט בעוד שהוא יודע כי הוא אינו חייב לו פרוטה.
2. לטענת התובעת, העיקולים הוטלו מאחר שהוגשה ההתנגדות באיחור, ובקשות לביטול עיקול שהוגשו נדחו (למעט בקשה אחת שהותנתה בהפקדת סך של 1,000 ש"ח אשר התובעת אינה יודע מה עלה בגורלה). דין הבקשה לחיובה של התובעת בהפקדת ערובה אינה מבוססת ואינה נתמכת בראיות ועל כן דינה להידחות.
3. בתשובתו מוסיף הנתבע, כי רשם ההוצאה לפועל הורה על ביטול עיקול עו"ש בחשבון אחד, בעוד שהעיקול המוטל על חשבון נוסף באותו סניף לא בוטל, מאחר שהבנק קושר את כל החשבונות יחד, המשמעות הינה כי הנתבע מוגבל בניהול עסקיו.
4. הנתבע לא צירף את הבקשות השונות שהגיש בהוצאה לפועל, לרבות ההחלטות שניתנו בעניינו, וכן ראיה על קיום הוראות רשם ההוצאה לפועל, ומטעמים אלו כלל לא ניתן לדון בבקשה. עוד לא ברור אם הנתבע מבקש לערער על החלטות רשם ההוצאה לפועל, ובהתאם האם כלל מוסמך בית משפט זה להכריע בבקשה. מטעמים אלו כולם איני נעתרת לבקשה לביטול עיקולים.
הבקשה להפקדת ערובה
5. גם בקשת הנתבע להפקדת ערובה אינה מוסברת דיה. הנתבע לא מניח תשתית משפטית לבקשתו. התובעת בהתאם אף היא לא הגיבה כנדרש לבקשה. ברם, מחדל זה לכשעצמו אינו מהווה טעם לדחיית הבקשה.
6. ככל הנראה, בקשת המבקש להפקדת ערובה נסמכת על הוראת סעיף 353א לחוק החברות תשנ"ט- 1999 (להלן:
"חוק החברות"), תוך שהנתבע מציין כי מצבה הכלכלי של התובעת רעוע וקיים חשש כי ככל שהחברה תקרוס ותהפוך לחדלת פירעון יוותר הוא מול שוקת שבורה.
7. סעיף 353א לחוק החברות קובע כדלקמן:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין"
8. בענייננו, הועברה התביעה להתברר בהליך של סדר דין מהיר, לאחר שנקבע כי היא אינה מתאימה להתברר כתביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל (ר' החלטת כב' הרשמת דנה עופר מיום 1.3.2012). מטעם זה, רשאי בית המשפט להורות על החברה התובעת על הפקדת ערובה, לבקשת הנתבע.
9. התובעת לא הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, התובעת אף לא הניחה טעם לפיו נסיבות העניין אינן מצדיקות חיובה בהפקדת ערובה, כך שלא שוכנעתי כי בענייננו חלים החריגים הקבועים בחוק. עוד נפסק, כי בין כלל השיקולים המנחים בסוגיית חיובו של התובע בהפקדת ערובה, לרבות בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות הנ"ל, יש לשקול את סיכויי התביעה (רע"א 10376/07
ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נגד
בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009)].
10. אמנם בשלב זה לא ניתן לקבוע בבירור מהם סיכויי התביעה, שכן בין היתר מתעוררות בה שאלות של מהימנות ושל עובדה, בהם ניתן להכריע אך לאחר בירור מעמיק ויסודי של המצב העובדתי לאשורו. יחד עם זאת, למקרא כתב התביעה, ההתנגדות והתצהירים על פניו מתעוררת שאלות, ובכללן שאלת התאמת החשבוניות לתעודות המשלוח, לרבות מיהות החותם על תעודות המשלוח ויכולתו לחייב את הנתבע דנן.
11. בשים לב לעובדה כי מתן פטור מהפקת עירבון הינו החריג לכלל, באיזון בין זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין של התובעת מחד גיסא, לבין זכותו של נתבע אשר ההליך המשפטי לכאורה "נכפה" עליו מאידך גיסא, מוצאת אני לנכון לחייב את התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע בסך של 4,000 ש"ח.
12. התובעת תפקיד את הסכום האמור בקופת בית המשפט עד ליום 1.1.2013.
ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ג, 25 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.